צור קשר
דלג על צור קשר
צור קשר
סגירה

צור קשר

checked
 03-5500661

בית משפט העליון: יורש משק על פי צוואה עדיף!

 

שאלת מעמדה ותוקפה של צוואה בהסכמי משבצת, עולה לדיון פעמים רבות וקולמוסים רבים נשברו בניסיון לענות על שאלה זו שהתשובה לה משתנה מהסכם להסכם לפי נוסח הוראות הירושה שקיימים בו.

 

כאשר קיימת התייחסות מפורשת בהסכם המשבצת לאפשרות הורשה באמצעות עריכת צוואה התשובה פשוטה יותר אולם מה דינה של צוואה בהסכם משבצת שבה כלל אין התייחסות לאפשרות עריכת צוואה?

 

וכך נדרש בית המשפט העליון להכריע במקרה בו בעלת נחלה מהמושב עלמה שהינו מושב המצוי בהסכם משבצת משולש (אגודה, סוכנות ורמ"י), ערכה צוואה ביום 2.12.2007, ובה הורישה את כל רכושה לנכדה, רכוש הכולל את הזכויות במשק החקלאי ואת הזכויות במכסת ייצור הביצים.

בחלוף 3 חודשים בלבד מיום עריכת הצוואה, נפטרה בעלת הנחלה וצוואתה קוימה ע"י הרשם לענייני ירושה כדת וכדין.

שני בניה של המנוחה ואחד הנכדים פנו לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לקבלת סעד הצהרתי בה דווקא נכד אחר (בנו של אחד התובעים) הוא שיוכרז כבן "המוכן ומסוגל לקיים את המשק", וכי הוא זה שזכאי לרשת את מכסת יצור הביצים.

 

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה וקבע, באופן חד משמעי (בפסק דינו של השופט א. קימלמן), כי הנכד המוזכר בצוואת המנוחה הוא היורש הבלעדי של המשק ושל מכסת ייצור הביצים.

בית המשפט פסק שלאור העובדה שבצוואה נקבע רק זוכה אחד, הוא לבדו זכאי להנות מכל העיזבון. מכסת ייצור הביצים הינה זכות נפרדת מהנחלה ולכן היא חלק מהעיזבון שניתן להורשה.

 

בניה של המנוחה והנכד הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת אולם גם ערעורם נדחה ע"י בית המשפט המחוזי שקבע שכאשר יש יורש יחיד על פי צוואה, לא ניתן לראות ביורשים על פי דין כיורשים של המנוחה עפ"י סעיף 114 לחוק הירושה.

ילדיה של המנוחה לא אמרו נואש והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וטענו שמדובר בסוגיה בעלת השפעה מכרעת על כלל המשקים החקלאיים בישראל.

 

המבקשים טענו, כי לא ניתן כלל וכלל על פי הוראות הסכם המשבצת להוריש את הנחלה באמצעות צוואה, הנחלה אינה חלק מהעיזבון ולכן האפשרות להוריש את הנחלה היא לפי סעיף 114 (א) לחוק הירושה הקובע:

"משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה

 כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית- יימסר ליורש המוכן ומסוגל

 לקיימו והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון".

 

לכן, יש לראות דווקא במבקש שגם הוא נכד של המנוחה, כיורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק ולתת לו את המשק.

 

רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית טענו, כי מבחינתן ועל אף האמור בהסכם המשבצת, כאשר קיימת צוואה ובה הוראה ברורה כי הזכויות יועברו ליורש אחד ניתן להתחשב בהוראות הצוואה כדי להכריע את זהותו של היורש שיקבל את הזכויות במשק.

 

להכרעה חשיבות רבה למגזר ההתיישבות

 

בית המשפט העליון מצא, כי אכן המדובר בשאלה בעלת חשיבות רבה למגזר החקלאי, כזו המצדיקה מתן רשות ערעור "חוזה המשבצת שלפניי וחוזים דומים לו מסדירים את ההתיישבות החקלאית בישובים רבים ולשאלה שציינתי עשויה להיות השפעה רחבה". ולכן הוא דן במחלוקת שבין הצדדים והכריע בה באופן יצירתי ותקדימי.

 

נקודת המוצא של בית המשפט העליון אשר שזורה בפסקי דין רבים ובנוסח הסכמי המשבצת הינה שזכות בר רשות במשק חקלאי, הינה זכות אישית שאינה חלק מעזבונו.

ולכן, ראשית יש לקרוא את הוראות הסכם המשבצת המתייחסות להעברת הזכויות אגב פטירתו של בעל הנחלה, כדי לדעת מה האפשרויות המשפטיות המחייבות ואכן הוראות הסכם המשבצת קובעות שיש להעביר את המשק עפ"י עקרונות סעיף 114 לחוק הירושה.

בית המשפט דן בשאלה מי הם בכלל אותם "יורשים" שלאחד מהם יש למסור בסופו של יום את הנחלה? ולצורך כך מסתייע בית המשפט בסעיף 2 לחוק הירושה המגדיר מי הם יורשים:

"היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה".

 

בכך מכיר בית משפט למעשה גם ביורשים על פי צוואה כיורשים לכל דבר ועניין. מעבר לכך, אומר בית המשפט כי ירושה על פי צוואה, מבטאת במידה רבה יותר את רצון המוריש מירושה על פי דין, ומשום כך איננו מעוניינים להגביל את יורשיו של אדם רק לאלו שיורשים אותו על פי דין ויש לאפשר לאדם להוריש את עזבונו לכל מי שיחפוץ גם מעבר לילדיו.

קיום רצון המוריש (המתבטא בכך שהוא עורך צוואה) גובר על ברירת המחדל שבירושה על פי דין.

 

הפתרון היצירתי שמצא בימ"ש

 

בית משפט היה צריך להתמודד עם הטענה שבהסכם המשולש מופיע באופן מפורש שזכויות בעל נחלה אינן חלק מהעיזבון ולכך מוצא בית המשפט פתרון יצירתי, אומנם לא ניתן להוריש את הנחלה באופן ישיר בצוואה אבל את זכויות בעל הנחלה ניתן להעביר בעקיפין מכח סעיף 20(ה) 1 ליורשים על פי דין וגם ליורשים על פי צוואה.

המנוחה החליטה על יורש אחד בצוואתה ולו היא הורישה את הכל (גם את זכויותיה בנחלה וגם את זכויותיה במכסת ייצור הביצים). זכותה המלאה לעשות כן ויש לפעול לקיום רצונה ולכן כלל לא מתעוררות השאלות מי מוכן ומסוגל לקיים את המשק ומה מעמדה של מכסת הביצים? והאם על הזוכה על פי הצוואה לפצות את היורשים על פי דין.

 

לדעתנו, פסיקתו החשובה של בית המשפט העליון בפסק דין זה, תשמש מעתה ואילך כבסיס להכרעה בשאלת משקלה של הצוואה אל מול הוראות סעיף 114 לחוק הירושה והיא תמשיך את המגמה של החלת דיני הירושה הכללים אל תוך הסכמי המשבצת במושבים.

סלוגן
דלג על סלוגן

אנחנו כאן בשבילכם לייעוץ והכוונה משפטית

במייל, בפורום ובטלפון – 03-5500661

עבור לתוכן העמוד